הליך דחיית בקשות רישוי/רישיונות שניתנו (להלן: "בקשת הרישוי"), מתחיל בהודעת הממונה על כוונתו לדחות את בקשת הרישוי ועל מתן זכות שימוע בכתב לנפגע מן ההחלטה.
טיעוני הנפגע מן ההחלטה מוגשים לממונה לא יאוחר מ-30 יום ממועד קבלת הודעת הממונה בדבר הכוונה לדחות את בקשת הרישוי.
לאחר משלוח הטיעונים לממונה, באמצעות המערכת המקוונת, מבצע הממונה בדיקות נוספות אשר לוקחות כמספר חודשים, הכל כתלות ישירה בטענות שהועלו כנגד נימוקי הממונה. בסיום הליך הבדיקה שולח הממונה את החלטתו.
במידה והחלטת הממונה מורה על דחיית בקשת הרישוי, החלטה זו מורכבת משתי הוראות, אשר חשוב להבין את ההבדל המהותי ביניהן.
ההוראה הראשונה בהודעת הדחיה, עוסקת בהוראת הממונה המורה על הפסקת מיידית של כל פעילות בנכס פיננסי חדש ו/או במתן שירותי אשראי חדשים, לפי העניין. מועד תחילתה של הוראה זו הנו מיום הוצאת המכתב. קרי, מרגע שהצד הנפגע קיבל את הודעת הדחיה עליו לחדול מיידית ממתן שירות פיננסי חדש ללקוחותיו.
ההוראה השנייה בהחלטת הממונה נוגעת להליך חיסול העסק. בהתאם להוראה זו, ניתן פרק זמן של 60 ימים, במסגרתם מבקש הרישיון חייב לחסל את עסקיו.
חיסול העסקים, משמעו, טיפול בעסקאות ישנות אשר נעשו טרם מועד קבלת הודעת הדחיה. מאחר והחלטת הממונה הינה החלטה מנהלית לכל דבר ועניין, עומדת בפני הצד הנפגע הזכות לערער על ההחלטה וזאת בתוך פרק זמנים של 45 יום ממועד ההחלטה.
בפועל, פרק הזמנים להגשת הערעור הנו קצר בהרבה, שכן הוראת הממונה העוסקת בהפסקה מיידית של פעילות העסק מחייבת הגשת בקשה לצו זמני לבית המשפט אשר הסעד המבוקש בה הנו לבטל את החלטת הממונה הנוגעת להפסקה מיידית של פעילות העסק למשך פרק הזמן שבו תידון העתירה בבית המשפט.
כיוון שבקשה לסעד זמני חייבת להיות מוגשת, ע"פ התקנות, ביחד עם העתירה, הרי שתקופת ה-45 יום אינה רלוונטית שכן הן הבקשה לצו זמני והן העתירה חייבות להיות מוגשות תוך פרק זמנים קצר ביותר וזאת כדי למנוע טענת שיהוי שתועלה ע"י המדינה.
המצב כיום בבתי המשפט הנו שרק במקרים חריגים ביותר ייעתר ביהמ"ש לבקשה לצו זמני במעמד צד אחד. ברובם המכריע של התיקים מתקבלת החלטה המורה על קביעת מועד דיון דחוף, במעמד שני הצדדים, ורק לאחר שנשמעה עמדת המדינה ובית המשפט עיין בחומר הראיות המודיעיני החסוי שעומד בבסיס החלטת הממונה, תינתן החלטה בבקשה לצו זמני. לרוב, הדיון מתקיים בצו ארעי ובעתירה באותו מועד.
כפרקליט המתמחה בהליכי דחיית בקשות רישוי, אציין כי לרוב בתי המשפט מאשרים את עמדת הממונה וזאת בעיקר בהליכי דחייה בהם עילת הדחיה נגעה למידע מודיעיני חסוי שהועבר לממונה ע"י המשטרה.
בתיקים כאלו מצטיידת הפרקליטות בשורה ארוכה של פסקי דין והחלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי ואף בבית המשפט העליון, במסגרתם נדונו ונדחו מקרים דומים בהם הועלו טענות באשר למידע המודיעיני. אין כל ספק כי צבר פסקי הדין המובאים לבית המשפט הדן בתיק, יש בהם כדי להשפיע על עמדתו של ביהמ"ש בתיק שהובא בפניו. בעניין זה אציין כי יש ביכולתו של פרקליט מנוסה, במקרים מסוימים להתגבר על קשיים שמציב בפניו ההליך משפטי, הליך בו הוא נדרש להתמודד מול טענות למידע מודיעני חסוי אשר כלל לא נחשפות בפניו.
התמודדות מקצועית תעלה תהיות ושאלות הנוגעות לטיבו של החומר הראייתי הגולמי אשר הוביל את המשטרה למתן ההמלצה השלילית. שאלות אלו יעסקו, בין היתר, במועד איסוף המידע, מקור המידע [האם אנושי או חפצי] מפת האינטרסים הכלכליים במקום עיסוקו של העותר ומידע בדבר חקירות והודאות בהם היה מעורב העותר מול משטרת ישראל. נקודה נוספת אשר גם לגביה יש לתת את הדעת היא לגבי אופן ומועד ביצוע התיקוף של המידע שנמסר ממשטרת ישראל, מי הגורם שביצע את התיקוף ומה האופן בו הוא בוצע.
החשיבות בתיקים אלו הינה לגבש אסטרטגיה טיפול שתבחן את כלל הנתונים בתיק ותנסה לזהות את נקודות התורפה אותם יש להביא בפני ביהמ"ש במסגרת הדיון שיתקיים במעמד הצדדים.
כיום, לצערי, קיימים עשרות תיקים בבתי המשפט אשר במרביתם אישר בית המשפט את עמדת הממונה המורה על דחיה של בקשות הרישוי.
פס"ד היחידי אשר בו דחה בית המשפט את עמדת הממונה הנו פס"ד קאסם אשר טופל ויוצג ע"י משרדנו. בתיק זה מצא ביהמ"ש כי ישנם פגמים רבים באופן בו ביסס הממונה את החלטת הדחיה, לרבות, האופן בו תיקף את המידע שנמסר לו ממשטרת ישראל.
למצער, זה אחד מאותם מקרים בודדים בהם ביהמ"ש בחן לעומק את תהליך קבלת החלטת הדחיה של הממונה ומצא את הפגמים המנהליים בדרך קבלתה. כיוון שפגמים אלו לא ניתנו לריפוי, סבר ביהמ"ש כי יש לבטל את החלטת הדחיה ולהשיב לעותר את הרישיון שנשלל ממנו.
בנוסף לתיק זה, קיימים במשרדנו 2 תיקים נוספים. בהם התקבלה עמדתנו.
בתיק הראשון מבין השנים, מיד לאחר הגשת העתירה ובטרם המדינה הגישה את תגובתה, גובש הסדר פשרה אשר לפיו תסכים המדינה כי אם העותר ימשוך את העתירה הוא יחזור למסלול רישוי ויקבל רישיון לעיסוק במתן שירות בנכס פיננסי ובמתן שירותי אשראי.
התיק השני הוא תיק שבו בית המשפט נעתר לבקשתנו למתן צו ארעי, במסגרת דיון שהתקיים במעמד הצדדים, וזאת למרות התנגדותה הנחרצת של המדינה אשר סברה כי המצב המשפטי הנו כזה שבקשות לצווי ביניים נדחו בתיקים רבים ע"י ביהמ"ש המחוזי ובמסגרת ערעור ע"י ביהמ"ש העליון.
מצאנו לנכון לכתוב מאמר זה שכן אנו סבורים, כי רק מאבק משותף יוליד תוצאות טובות בהליכי דחייה.
כפי שהמדינה טוענת באדיקות בכל תיק את אותן טענות, המתקבלות לבסוף בביהמ"ש כך אני סבור כי שיתוף פעולה של כל העוסקים בדבר, יוביל לחזית אחידה בביהמ"ש אשר בוודאי יוליד תוצאות טובות יותר.