ביום 22.3.2021, ניתנה החלטת בית המשפט העליון, אשר דחתה את בקשתה של חברת ציקורל לעכב את ביצועו של פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי, אשר דחה את בקשות החברה לקבלת רישיונות בהתאם לחוק הפיקוח, ובכך למעשה סגר את פעילותו של אחד מנותני שירותי האשראי והנכס הפיננסי הגדולים בשוק השירותים הפיננסים מאז שנת 1999.
חברת ציקורל העלתה מספר טענות בבקשה לעיכוב ביצוע החלטת הרשות: טיעון אחד, התייחס, לנזקים הכלכלים האדירים אשר יגרמו לה ככל שלא תתקבל בקשתה והיא הדגישה כי מדובר בנזקים עצומים ובלתי ניתנים לריפוי בעוד שהאינטרס הציבורי יפגע באופן מזערי. ציקורל הבהירה, כי כי אם לא ינתן הצו, יבוטלו ההיתרים שיש לה מאת הרגולטור האמריקאי; יבואו לסיומם הסכמים מוסדיים ארוכי טווח שחתמה עם בנקים; לפיטוריהם של 15 עובדים שיאבדו את מטה לחמם; ולפגיעה במעמדה בשוק שבו היא פועלת.
טיעון שני, התייחס לכך שלא ייגרם נזק לאינטרס הציבורי, וודאי אל מול הנזק שייגרם לציקורל, וזאת כיוון שחלפו שלוש שנים מרגע בו הרשות הודיע על כוונתה לדחות את הבקשות ועד למתן ההחלטה הדוחה אותן, כשכל אותה עת הוסיפה ציקורל לפעול, מכוח הוראות המעבר שבחוק כך שאפילו לשיטת הרשות האינטרס הציבורי יכול היה להכיל את ציקורל פועלת בשוק.
טיעון שלישי, נגע לסיכוי הערעור על פסק הדין, שהם גבוהים לטענת ציקורל, כיוון שהחלטות הרשות ובהמשך פסק הדין, מתבססות רק על מידע מודיעיני, וזאת בניגוד להלכות החדשות שיצאו מבית המשפט כמו גם בניגוד לכללי הצדק הטבעי.
הרשות מנגד, עמדה על טענותיה כי יש להפסיק את פעילותה של ציקורל לאלתר, הן בשל ההלכה הכללית, לפיה הפרקטיקה של הסתמכות על מידע מודיעיני, אושרה בעבר בפסיקת בית משפט וגם בשל המידע המודיעיני הקיים בעניינה של ציקורל, שהוא מבוסס, עדכני, ואינו משתמע לשני פנים.
למרבה הצער, כב' השופט נעם סולברג, דחה את כל טענותיה של ציקורל בבקשה לסעד זמני בנימוק, כי טענותיה של ציקורל נטועות כולן במישור הכספי. משכך, אם תזכה בערעורה, ניתן להניח כי נזקיה הכלכליים יהיו ניתנים לתיקון באמצעות פיצוי כספי.
בכל הכבוד הראוי לבית המשפט העליון, אנו מצרים על ההחלטה וסוברים כי נפלו בה טעויות, הנובעות, בין היתר, מחוסר הבנה של בתי המשפט את האופן שבו מתנהל שוק נותני השירותים הפיננסים וכי לא מדובר בנזק כספי שניתן לריפוי בפיצוי כספי. מדובר, הלכה למעשה בחיסול של עסק גדול ומוביל בשוק משך שנים רבות, פגיעה בשמם הטוב של בעלי השליטה ו/או נושאי המשרה בציקורל ואף במי שקשורים בהם, פגיעה קשה בחופש העיסוק ומעל לכל התעלמות מההלכה שכבר נקבעה בדבר האופן הלקוי והחסר שבו הרשות אוספת ומתקפת את המידע המודיעיני יחד עם ההסתמכות עליו כסיבה עיקרית לדחיית בקשות.