ביום 10.12.2020 פורסמה להערות הציבור, טיוטת תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים)(התקשרות בעסקה עם אדם שמלאו לו 18 שנים וטרם מלאו לו 21 שנים), התשפ"א-2020.
התקנות החדשות המוצעות עוסקות במצב של התקשרות בעסקה עם לקוח צעיר ומטרתן היא לאפשר מתן שירותי אשראי ללקוח צעיר באופן מוגבל, או לשם מטרות ספציפיות, וזאת כדי להפחית את הסיכון הכרוך בכך. נזכיר, כי לקוחות צעירים יכולים ממילא לקבל שירותי אשראי מהמערכת הבנקאית, ולכן לתקנות המוצעות חשיבות גם לקידום התחרות בתחום השירותים הפיננסיים.
התקשרות בעסקה עם לקוח צעיר היא חלק בלתי נפרד ממציאות חייהם של מי שעוסקים במתן אשראי. וודאי נתקלם לאחרונה בצעירים וצעירות המבקשים לנכות שיקים של משכורת מעבודות מזדמנות, כאלה המבקשים לקבל אשראי בגין הוצאה חיונית וחריגה כמו תשלום של שכר לימוד, תשלום מקדמה עבור שכר דירה ועוד. המצב כיום הוא, שלבעל רישיון למתן אשראי או בעל רישיון להפעלת מערכת לתיווך באשראי אסור להתקשר בעסקה עם קטין, או עם אדם שטרם מלאו לו 21 שנים, אלא אם יותקנו תקנות מיוחדות לעניין התקשרות עם לקוח צעיר.
הרגולטור רואה בלקוחות צעירים אוכלוסייה שיש להגן עליה בכל הקשור לעסקאות אשראי, ולכן התקנות המוצעות מאפשרות מצד אחד, מתן אשראי ללקוחות צעירים, אבל מצד שני, באופן מוגבל או למטרות ספציפיות, כדי לשמור על האיזון שבין מתן שירות והפחתת סיכון.
התקנות המוצעות הן בנות שלושה סעיפים בלבד, כאשר תקנה מספר 2 מפרטת את סוגי העסקאות לגביהן מוצע לאפשר מתן אשראי ללקוח צעיר, על אף המגבלה שבחוק.
בתקנה 2(א) מוצע להחריג, עסקה עם לקוח צעיר למתן שירותי נכיון שיקים, כאשר לנותן האשראי אין זכות חזרה אל הלקוח הצעיר לשם גביית החוב, אלא הוא יכול לחזור רק אל מושך השיק. כמו כן, מוצע להחריג מהמגבלה שבחוק, עסקה למתן שירותי ניכיון כהגדרתם בסעיף 7א לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 ובלבד שנותן האשראי יכול לחזור רק אל הסולק.
בתקנה משנה 2(ב) מוצע להחריג מהמגבלה שבחוק עסקה עם לקוח צעיר שסכומה אינו עולה על עשרים אלף שקלים חדשים, לרבות מספר עסקאות אל מול אותו לקוח צעיר (ממוצע של 4 משכורות חודשיות בגובה שכר המינימום במשק). המטרה היא למנוע מצב בו בעל רישיון מתקשר עם לקוח צעיר במספר עסקאות למתן אשראי אשר סכומן המצרפי עולה על עשרים אלף שקלים חדשים ולכן מוצע לקבוע כי ההגבלה תהיה על יתרת האשראי של לקוח צעיר אל מול בעל הרישיון.
תקנה משנה 2(ג) עוסקת בעסקאות אשראי למטרות ספציפיות, כאשר יש הצדקה למתן אשראי בסכום גבוה מעשרים אלף ₪. הרעיון הוא שיש לכך מקבילות בחקיקה אחרת והמטרה היא לוודא שהלקוח לא מתקשר בעסקת אשראי שהוא לא יכול לעמוד בה. כך למשל בפסקת משנה (1), מדובר בהחרגה של עסקה לצורך תשלום הוצאות רפואיות עבור הלקוח הצעיר או עבור קרובו, אחרת הלקוח הצעיר לא יוכל לגייס את הסכומים הנדרשים.
כך גם לגבי פסקאות משנה (2) עד (6), אשר מציעות להחריג עסקאות למתן אשראי לצורך לימודים, מכיוון שמדובר במטרה ראויה, שיש לה תרומה לעתידו הכלכלי של הלקוח הצעיר ובנוסף כאשר מדובר בשכר לימוד זהו סכום ידוע מראש ולכן סכום האשראי הניתן מוגבל וידוע מראש.
באשר לפסקת משנה (7) מוצע להחריג עסקאות אשראי לשם תשלום שכר דירה או לרכישת דירת מגורים, לצורך מגוריו של הלקוח הצעיר, זאת לאור הצורך הקיומי של אדם לדאוג לקורת גג לעצמו ולמשפחתו.
תקנת משנה 2(ד), מציעה מנגנון מאזן שישמור על הלקוח הצעיר ועל נותן השירותים, כאשר מוצע לוודא התאמה בין סכום האשראי שניתן ללקוח הצעיר לסכום אותו הוא נדרש לשלם בפועל, כדי למנוע מצבים בהם לקוחות צעירים יעשו שימוש בהחרגה ולבקש סכומי אשראי גדולים יותר מהמטרה לשמה הוחרגה העסקה. הרעיון הוא שסכום האשראי שיועמד ללקוח צעיר במסגרת עסקת אשראי בהתאם לתקנת משנה (ג), לא יעלה על הסכום אותו נדרש הלקוח הצעיר לשלם בפועל, וזאת על מנת לוודא כי התכלית שבשלה ניתנו ההחרגות במסגרת התקנות נשמרת. יתרה מכך, מוצע בהקשר זה כי נותן השירותים יעמיד את כספי ההלוואה באופן ישיר לטובת הספק אליו אמורה להיות משולמת התמורה או כנגד חשבונית שהפיק ללקוח הצעיר הספק.
כפי העולה גם מדברי ההסבר לתקנות המוצעות, שוק נותני השירותים הפיננסים הוא שוק חי ופועל ולעולם הצרכים העולים מהשטח הם מורכבים מלשון החקיקה בוודאי מקום שבו מדובר בשוק שעובר כל הזמן תהליך אסדרה. נראה כי במקרה הזה, הרגולטור הקשיב לקולות העולים מהשטח והבין כי אסדרה ופיתוח של הרגולציה בתחום השירותים הפיננסים החוץ מוסדיים היא צורך כלכלי חברתי, וכי משקי בית קטנים, עסקים קטנים ובינונים וכאמור לקוחות צעירים, זקוקים לשירותים האמורים ויתרה מכך כי בפועל מתרחשות עסקאות ופרקטיקות בעייתיות מסוג זה, ולו מהטעם שיש ואקום בתחום, ולכן הדרך הנכונה היא לא להתעלם מהמציאות בשוק אלא לאפשר את ההתנהלות בהגבלות כמפורט לעיל, וזאת בנוסף לרצון לעודד את התחרות בתחום האשראי, בדגש על האשראי הקמעונאי, להוזיל את עלות גיוס ההון ללקוחות האמורים ולהגן עליהם.
אנו סבורים, כי עשה נכון הרגולטור במהלך האמור, יכול להיות שיהיו "תקלות" ושהתקנות החדשות המוצעות לא מפרטות את כל הפרקטיקות האפשריות, אולם הניסיון מלמד שהפרקטיקה חזקה מכל דבר חקיקה ונכון עושה הרגולטור כאשר הקשיב לצרכי הציבור אותו הוא משרת, שכן: "תנאי קודם לכל מעשה שצריך להתקבל בציבור הוא – הכנתו של אותו ציבור לקראת המעשה" (השופט מנחם אלון)