בלוג

צדק מול יעילות – האם הלחץ לעמוד בלוחות הזמנים שנקבעו על ידי בג"ץ גורם לרגולטור לדחות בקשות רישיון מבלי להתעמק בהן כראוי?
בשבועות האחרונים מבקשי ומבקשות רישיון ממתינים במתח מורט עצבים כמעט, על מנת לקבל את עמדת הרשות ביחס לבקשות הרישיון שהוגשו על ידם. לעתים מדובר במי שעוסקים בתחום שנים רבות, רובם המכריע אף מחזיק באישור המשך עיסוק וזאת כאשר מסביב מגיעות כל העת עוד ועוד הודעות ושיתופים בדבר הודעות הרגולטור על כוונה לדחיית בקשות.
אנו סבורים כי לריבוי ההודעות בדבר כוונת דחייה סיבות רבות ומגוונות, ואשר לטעמנו בחלקן הגדול הן לא מוצדקות. הפעם נבקש להתמקד דווקא בסוגייה הטכנית בדמות סד הזמנים שהונח על כתפי הרשות בעקבות החלטה מיום 22.6.20 שניתנה במסגרת עתירות מאוחדות (בג"ץ 19/5625; בג"ץ 19/5954) שהוגשו על ידי 18 נותני שירותים פיננסים נגד רשות שוק ההון וזאת לאור התנהלות הרשות ולאופן שבו נבחנות בקשות הרישוי, הדרישות הנמשכות להשלמת מסמכים והעיכובים במתן תשובות לבקשות – הכל בשים לב לחוסר הוודאות המשפטי והכלכלי בו מצויים נותני השירותים שהגישו את העתירות והדומים להן.
בדיון בעתירה האמורה מחודש יוני האחרון, נדרש בית המשפט גם לסוגיית הסחבת בבדיקת בקשות רישוי ברשות שוק ההון, ולפיכך קבע בית המשפט כי עבור מבקשי רישיון שכבר הגישו את כל המסמכים הדרושים נכון לאותו מועד, תינתן החלטה בעניינם עד 31 בדצמבר 2020.
לכאורה, מדובר בהחלטה טובה ומשמחת וכזו שאמורה לתת למבקשי הרישיון אופק ידוע וברור באשר למועד בו תתקבל החלטה בעניינם, אלא שמדובר באליה וקוץ בה – מבדיקת מאגר נותני השירותים הפיננסים נכון להיום, עולה כי עד סוף החודש על הרשות לתת מענה ליותר מ-130 בקשות לחידוש רישיונות לבעלי רישיון שיפוג בסוף השנה ובנוסף נכון למועד זה, ממתינות לאישור מעל 1,000 בקשות שהוגשו ושהרשות צריכה לסיים את הטיפול בהן, כלומר סד זמנים לא ריאלי וכזה אשר עשוי להעלות חשש לבדיקה לא מעמיקה מספיק מצדה של הרשות.
לכל אלה יש לצרף את העובדה הידועה, כי חלק גדול מההודעות בדבר כוונת דחיה מכיל את הסעיף הגנרי והעמום אודות "מידע מודיעיני וחסוי" או "פרפראזה משטרתית" ממנה עולה לכאורה כי מבקשי הרישיון או נושאי משרה בתאגיד מבקש הרישיון מעורבים בעבירות של הלבנת הון. נזכיר, כי על סמך מידע זה שוקלת הרשות לדחות בקשות הרישוי שלו, מבלי שתהיה לו אפשרות לדעת מה עומד כנגדו ולהפריך את המידע. הבעיה היא שבחלק לא מבוטל מהמקרים, לא מדובר במידע שנבדק, לא נפתחה חקירה משטרתית וכמובן לא הוגש כתב אישום.
נוצר הרושם, כאילו הרשות החלה לנפק הודעות גנריות של כוונה לדחיה, אולי מטעמים של לחץ ובניסיון לקנות לעצמה זמן, אבל בפועל נוצרת תחושה קשה כי הבדיקות שנעשות על ידי הרשות הן לא ענייניות, לא מספקות ולא מעמיקות, ונוצר הרושם כאילו הזמן הדוחק וסד הזמנים באים, לכל הפחות בחלק מהמקרים, על חשבון צדק מעשי מול מבקשי הרישיון וכדי שיהיה להם יומם בפני הממונה ויוכלו לטעון בעד הותרת הרישיון שלהם על כנו או חידושו.
והנה, למרות שבית המשפט העליון בפסיקותיו, מבקש לצמצם את השימוש של הרשות במידע מודיעני חסוי המביא לפגיעה בחופש העיסוק מבלי יכולת של מבקש הרישיון להתגונן, אנו עדים להרבה הודעות דחיה כאלה.
אנו סבורים שסד הזמנים הלא ריאלי יחד עם הכשלים בהחלטות הרשות כפי שכבר התייחסו אליהם בעבר, עשוי להביא להודעות בדבר כוונה לדחות גם במקרים רבים שאין לכך הצדקה ולפיכך יש לפעול כנגד החלטת הרשות במספר מסלולים הן על ידי תקיפה ישירה והן על ידי תקיפה עקיפה, תוך שימוש ברעיונות יצירתיים וחדשניים בהתנהלות מול הרשות כמו גם מול הגופים הציבוריים האחרים. זכרו: "רעיונות נועזים הם כמו תנועה של כלי שחמט קדימה; הם עלולים להיות מובסים, אבל הם גם עשויים להתחיל מהלך מנצח." יוהאן וולפגנג פון גתה