בשבועות האחרונים מגיעות הודעות רבות מהרשות בדבר כוונת דחייה של בקשות לרישיון. מרבית הודעות הדחייה הן הודעות גנריות מהן עולה כי הממונה שוקל לדחות את בקשת הרישיון, לאור אי עמידה של מבקשי הרישיון בהוראות סעיף 15 לחוק הפיקוח יחד עם הסעיפים הרלוונטים בחוזר יושר ויושרה. בשולי ההודעה נכתב כי למבקש הרישיון אפשרות להגיש טיעונים בכתב עד למועד הקבוע בהודעה וכי וויתור על הגשת טיעונים יחשב כקבלת עמדת הרשות ומכאן הדרך לדחייה סופית של בקשת הרישיון סלולה.
רבים ממבקשי הרישיון טועים ומקלים ראש בהליך הטיעונים בכתב מול הרגולטור, אולי מתוך תפיסה כי הדרך היחידה האפשרית להילחם ולשנות את החלטת הרגולטור היא באמצעות הגשת עתירה לבית המשפט המחוזי. בפועל, לא רק שהליך תקיפת כוונת הרשות מתחיל כבר בשלב הטיעונים בכתב, אלא שטיעונים בכתב טובים וממצים עשויים בהחלט לשנות את עמדת הרגולטור. כך קרה בשני מקרים בהם ייצגנו את לקוחותינו מול הרגולטור, לאחר שהגשנו טיעונים בכתב נגד כוונת הדחייה, נתקבלה החלטת הממונה כי הטיעונים בכתב התקבלו וכי בקשת הרישיון חוזרת למסלול רישוי. כמובן שמשעה שנדחים הטיעונים בכתב של מבקש הרישיון, אין ברירה אלא לעתור לבית המשפט, אולם, הליך תקיפת החלטת הרגולטור מתחיל כבר בשלב הטיעונים כנגד כוונת הדחייה ויתרה מכך, לטיעונים המובאים בפני הרשות בשלב זה השלכה על החלטת בית המשפט, אם וככל שמוגשת עתירה.
במילים אחרות, הטיעונים בכתב כנגד החלטת הרשות צריכים להיות שלמים ככל שניתן, ברורים, חזקים ומבוססים, באופן כזה שיהיה לרשות קושי אמיתי להתמודד איתן. הדברים האמורים מתחזקים לאור העובדה שתשובת הרשות לטיעונים בכתב היא בדרך כלל לקונית ומצומצמת.
נבהיר לפיכך, כי אין מקום למקצה שיפורים גם כאשר מוגשת עתירה, ולכן כאשר פונים לרשות במסגרת הטיעונים בכתב יש להביא בפניה את מלוא הטענות העומדות למבקש הרישיון כנגד כוונת הדחייה.
רשימת הנושאים שיש לתת עליהם את הדעת כאשר תוקפים את כוונת הרגולטור לדחות את בקשת הרישיון, היא ארוכה, אולם, אין ספק כי סוגיות כמו פגיעה לא מידתית בחופש העיסוק, חוסר הסבירות בהחלטות הרגולטור, כמו גם שאלות מקדמיות בדבר סמכותו של הממונה לפעול באופן כה גורף ללא הסכמה מפורשת בחוק, הם חלק מרשימה לא ממצה של טענות שחייבות להיות מועלות מול הרגולטור כבר בהליך השימוע.
דוגמא חשובה לכך היא סוגיית קיום שימוע בעל פה. רבים ממבקשי הרישיון זנחו בחודשים האחרונים את הבקשה לקיום שימוע בעל פה מעבר לטיעונים בכתב המוגשים על ידם, לאור עמדת הרשות הנסמכת על הפסיקה, לפיה רשות מנהלית לא חייבת לקיים שימוע בעל פה וכי חובת השימוע של הרשות יכולה להתמצות בשימוע בכתב.
אולם, דווקא במקרים כאלה, שעה שעומדת על הפרק האפשרות של פגיעה בחופש העיסוק של מבקשת הרישיון, המבוססת על זכות יסוד חוקתית, ראוי כי הרשות תאפשר למבקש הרישיון ולבאי כוחה, לכל הפחות, להגיע באופן פיזי אל מקבלי ההחלטות אצל הרשות ולהשמיע בפניהם בעל פה את טענותיה.
לאחרונה, בפסק דין מיום 13.8.20, בעניין עומר נכסים, שיצא מבית המשפט העליון בשבתו כערכאת ערעור על פסיקת בית המשפט המחוזי במסגרת עתירה כנגד החלטת הרשות הדוחה בקשת רישיון, קבעה כב' השופטת דפנה ברק ארז, כי ישנם מקרים בהם יש לקיים את זכות השימוע בעל פה במקרים של מבקשי רישיונות:
"… בהתחשב במסקנתי זו, אוסיף אך הערה ביחס להליך של שימוע בכתב. התרשמותי היא שזהו אחד מאותם מקרים שבהם נכון היה לשקול מימוש של זכות הטיעון שהייתה מוקנית למערערים במתכונת של שימוע בעל-פה. מימושה של זכות הטיעון אמור להבטיח את יכולתו של מי שעלול להיפגע מהחלטה מינהלית להציג את טענותיו באופן אפקטיבי …. כך או כך, בנסיבותיו של מקרה זה, בהתחשב בעוצמת הפגיעה הצפויה למערער עקב מניעת המשך עיסוקו בתחום שהיה משלח ידו לאורך כעשור, כמפורט לעיל, ייתכן שיש מקום לשקול כי הבקשות החדשות שיגישו המערערים יידונו בעל-פה.. (ראו עע"ם 702/20 *א.מ. עומר נכסים והשקעות בע"מ נ' ד"ר משה ברקת – הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, ניתן ביום 13.8.2020).*
זכרו להכנה מוקדמת כבר משלב הטיעונים בכתב יש השלכה על המהלכים הבאים: "ההכנה היא הכול. נוח לא התחיל לבנות את התיבה כשהתחיל לרדת גשם" (וורן באפט)
משרדנו מסיע לנותני שירות פיננסים שבקשת הרישיון שלהם נדחתה, אל תהססו ופנו אלינו לייעוץ.
על מנת להישאר מעודכנים אנו ממליצים לכם להירשם לעלון המקצועי שלנו – היחיד מסוגו בישראל בתחום ניהול סיכוני הלבנת הון ומימון טרור ורגולציה פיננסית. וכדי לדעת איך ליישם בקרות אפקטיביות בלי לבזבז משאבים .