בלוג

נוהל רישוי שירותים פיננסיים מוסדרים – סדרת מאמרי ביקורת: מאמר ראשון – דרישת ההון העצמי

בעקבות פרסום הטיוטה לנוהל הרישוי ע"י רשות שוק ההון לפני יומיים (29 ביולי 2019) נפרסם סדרה של מאמרים הבוחנים את הדרישות החדשות לעומת הדרישות הקיימות בנוהל הקודם שפורסם בשנת 2017.

ראוי לציין, כי הטיוטה לנוהל החדש, שצפויה להפוך לסופית ביום 5 באוגוסט 2019, מאפשרת לרשות שוק ההון "להרוויח" זמן נוסף לטיפול בבקשות הרישיון בלי לעבור על החוק בעצמה. שהרי לפי הנוהל החדש כל הבקשות המונחות על שולחן הרשות אינן עומדות בדרישות הלכה למעשה ועל מבקשי הרישיונות לתקן אותם…

ולענייננו:

בנוהל משנת 2017 לא פורטו כל דרישות מיוחדות באשר להון העצמי של מבקש הרישיון מעבר לאלו המוזכרות בחוק/בצווים, פרט לאישור רואה חשבון "כי בידי מבקש הרישיון, קיים ההון העצמי הקבוע בחוק".

לעומת זאת, לפי הטיוטה לנוהל החדש נדרש מבקש הרישיון, בנוסף לאישור רואה החשבון כי יש בידיו את ההון העצמי הנדרש, לעמוד בשלל תנאים נוספים, בכל הקשור להון העצמי העומד לרשותו:

1. "היה המבקש תאגיד חדש – יגיש ערבות בנקאית של בעלי השליטה או אישור מנאמן שהכסף שמיועד להון העצמי הופקד בחשבונו". יצויין כי לכל אחד מאלו נלוות עלויות כספיות נוספות, הן עלויות לבנק להפקת הערבות הבנקאית והן עלויות לנאמן אשר בוודאי ידרוש את שכרו בגין ניהול חשבון הנאמנות.
2. "תאגיד שמבקש להסתמך על שטר הון או על מכשיר פיננסי דומה כאסמכתא לעמידה בדרישות ההון העצמי הנדרשות לפי החוק, יעמוד בכל אלה:

א. מבקש הרישיון יציג הוכחות לכך שערכו הנקוב של השטר…הועבר בפועל לחשבון התאגיד. יצויין כי דרישה זו יוצרת מלכודת מס עבור מבקש הרישיון, שכן אם רישיונו ידחה לבסוף, הרי שכספי שטר ההון ישארו "תקועים" בחברה כהון עצמי.

ב. לשטר לא יהיה תאריך פדיון שיחייב את התאגיד. דרישה לגיטימית, אם כי נכון היה לדרוש כי שטר ההון יותנה בתנאי הקובע כי שטר ההון לא יועמד לפירעון כל עוד אוחז מבקש הרישיון ברישיון תקף מאת רשות שוק ההון.

ג. השטר לא יישא ריבית והצמדה או תשלומים אחרים העשויים לחייב את התאגיד, או לחלופין – יישא ריבית והצמדה שייפרעו רק במועד פירעון השטר עצמו או בפירוק, ובלבד שמחזיק השטר אינו רשאי לדרוש את פירוק התאגיד מכוח תנאי השטר; דרישה לא ברורה, שכן מדוע להגביל את המחזיק בשטר ההון לדרוש את פירוק התאגיד מכוח השטר. כמו כן, מדוע מוטלת הגבלה על הצמדת הסכום הנקוב בשטר וקביעת ריבית. כסף הוא נכס פיננסי ועל מנת לשמור את ערכו חשוב לקבוע הצמדה וריבית עד למועד פירעון שטר ההון. כפי שציינו, לטעמנו התנאי היחיד החשוב הינו שיקבע כי השטר לא יועמד לפירעון כל עוד מבקש הרישיון אוחז ברישיון בתוקף מאת רשות שוק ההון.

ד. לשטר ילווה חוות דעת של רו"ח שקובעת כי השטר שהונפק מסווג במלואו כמכשיר הוני בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים". בעייתי מאוד! מרבית רו"ח מסתמכים על נייר עמדה כללי שיצא בעניין מאת לשכת רואי החשבון. היה ורואה החשבון יסכים להכין חוות דעת ספציפית למבקש הרישיון, די ברור כי לחוות הדעת תהיינה עלויות כספיות לא מבוטלות המוערכות באלפי שקלים.

3. מבקש רישיון שהוא יחיד –

פיקדון נזיל או אגרת חוב שהוציאה המדינה והנסחרות בבורסה, המופקדים בתאגיד בנקאי או אצל חבר בורסה בישראל, על שם נותן השירותים הפיננסיים. מבקש הרישיון ימציא אישור של הבנק על הפקדת הכספים בחשבון הבנק ואישור בו הבנק מצהיר שהוא מודע לכך שהמפקיד אינו רשאי למשוך את הפיקדון ללא אישור מרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון".נראה כי דרישה זו משרת את המערכת הבנקאית שגם כך מתעמרת בציבור נותני שירותי המטבע! איזה בנק יסכים "להצהיר" (כדרישת הנוהל) שהוא מודע לכך שמפקיד הפיקדון אינו רשאי למשוך את הפיקדון. לכל העוסק בתחום, די ברור כי הבנקים "יקפצו על המציאה" וימנעו ממבקשי רישיון שהינם יחידים, לקבל את הרישיון המיוחל.